בטור חושפני מגלה עמיעד טאוב לראשונה, כי לא באמת היה לו מושג מה זה הג'ירו דה איטליה לפני שהתחיל הקרנבל. יחד עם העובדה שהנסיעה הראשונה שלו על אופניים הובילה להתרסקות, מנסה טאוב להבין למי בדיוק הסתובב הגלגל כשהחליט להביא לארץ את המירוץ המיותר.
סיפור האהבה ביני לבין צמד הגלגלים המחוברים במוט דק וקוראים לעצמם אופניים מעולם לא החל וטוב שכך. הקשר ביני לבין הכלי המעייף הזה יצא לדרך והסתיים ביום שבו מצאתי את עצמי שועט בירידה של אחד הרחובות היותר מדרוניים בעיר ילדותי כאשר מקל מטאטא צמוד לי מאחור ואבי רץ, מנפנף בידיים ומנסה נואשות לאחוז במקל המחובר לאופניים זערוריים ללא כל יכולת לעצור את ההתרסקות הכואבת שלימדה אותי במהירות את הלקח הנדרש.
קרי עדיף לרבוץ על כורסת הטלוויזיה בטרנינג לא אופנתי ולעסוק בספורט הגלישה באינטרנט האהוב עליי מאשר בספורט הרכיבה שכבר הפועל שלו "רכיבה" מעיד כאלף עדים כי הוא נועד לחיות ולא לבני אדם בוודאי לא לאלו שבגיל 40 עדיין צריכים גלגלי עזר.
מה זה ג'ירו?
כבר שבוע שאני לא ישן בלילות, נרדם בארוחות ומתבייש לדבר אבל אני לא מסוגל יותר להתאפק קוראים לי עמיעד ועד החודש האחרון לא היה לי מושג שקיים מירוץ בשם ג'ירו ד'איטליה. אמנם התרגשתי מהעובדה שהמדובר בסגן של בר כוכבא, כלומר במירוץ השני בטיבו בעולם (שירים יד מי שצפה בעשור האחרון ביותר מדקה של תחרות רכיבה על אופניים) ושאפילו מצאו שני עלי תאנה ממוצא יהודי שיסובבו פדלים בין מאות הגויים המדוושים אבל בשביל זה לפקוק את המדינה הקטנה שלנו למשך שלושה ימים ובעיצומו של ל'ג בעומר? וכמה משועמם צריך להיות אדם כדי לדווש בשמש היוקדת במשך המון שעות ברציפות במכנסי טייץ וקסדת חלל? למישהו הסתובב הגלגל. תרימו טלפון כשנארח את המונדיאל.
הקלנועית המהירה בתבל
אגב תחרויות מהירות וסכנות חובה עלינו לספר את סיפורו של אותו צעיר שחצן שקנה במיטב כספו מכונית פרארי חדשה ויצא לסיבוב דאווין ברחבי העיר. כבר ברמזור הראשון הביט ימינה וחזה בקשיש יהודי ספורטיבי המתנייד על קלנועית מרוטה. חייך הצעיר בבוז ולחץ על דוושת הגז עד הרמזור הבא, הביט במראה וראה כי הקשיש עדיין צמוד אליו התעצבן מיודענו ונסע מהר יותר ועדיין הקלנועית צמודה לפרארי מדי רמזור. יצא הצעיר המתוסכל מרכבו ושאל 'אדוני איך אתה מצליח לנסוע כל כך מהר??'. 'סליחה', ענה הקשיש, 'אתה מוכן בבקשה להוריד את השלייקס שלי מהמראות שלך?'.